לחץ להגדלה
בקורס צלפים
לחץ להגדלה
לוחמה בתעלות 1993
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
גבי מזרחי הדליק/ה נר לזכרו ב-07/05/2019: "אח יקר ואהוב. מחכה ליום בו ניפגש שוב.".
 
רפאל לביא הדליק/ה נר לזכרו ב-07/05/2019: "לזיכרך..".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר אלי מזרחי, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר אלי מזרחי, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
דברים לזכרו של אלי / יוסף ישר (רב העיר והמחוז)

A‏ ב"ה, יום ___________ראש חודש שבט_________Date


 


 


 


 


קשה סילוקן של בחורים כשריפת בית א-לקינו


 


מובא במדרש "איכה רבתי" (א', מ"ז) "קשה סילוקן של בחורים לפני הקב"ה כשריפת בית  א-לקינו" כחורבן בית המקדש" וקביעה זאת נלמדת מהפסוק במגילת איכה "קרא עלי מועד לשבור בחורי".


 


צריך להבין את דברי המדרש. מה הקשר ומהי ההשוואה בין שני הדברים הללו, בין סילוקן של בחורים לבין שריפת בית המקדש?


 


ואמנם נוראים ואיומים הם שני האסונות הללו והם דומים זה לזה. וכאבה של השכינה על שתיהן גדול מאד. וכן צערם של ישראל קשה מנשוא, הן על חורבן בית המקדש והן על סילוקן של צעירים.


 


בית המקדש החרב – מה משמעותו לישראל? משמעותו חלל ריק שאין לו כל תחליף. בזמן שבית המקדש קיים, השכינה שורה בישראל ויש להם לישראל משכן כפרה. משכן כפרה לכל העם  בכללותו ומשכן כפרה לכל יחיד ויחיד. כאשר היה אדם חוטא, עובר עברה כלשהי, היה באפשרותו להביא קרבן בבית המקדש והקרבן היה מכפר לו על חטאו אשר חטא. באותה שעה, שהיה מביא את הקרבן, היה שב בתשובה שלמה על חטאתו אשר חטא והוא מתקרב אל הבורא יתברך, כבן המתחטא אצל אביו.


 


וכבר מבואר עניין התשובה בעת הבאת הקרבן, בדבריו של רבנו עובדיה מברטנורה בפירושו למשנה במסכת יומא (פרק ח' משנה ח). שם מזכירה המשנה כי קרבן חטאת וקרבן אשם ודאי מכפרים על מי שמקריב אותם. ומבאר שם: "חטאת ואשם ודאי מכפרים – עם התשובה, ולא חש התנא להזכירה, דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן".


 


כלומר, לא יתכן הדבר שיביא אדם קרבן לבית המקדש, בלי שיהיה בלבו רגש חזק של חרטה. ועצם הבאת הקרבן נעשית מפני שהוא מתחרט על חטאו אשר חטא, והוא שב בתשובה שלמה אל ה'.


 


ועתה, בעוונותינו הרבים, שאין בית המקדש קיים, הרי שחסרה לנו ההתקרבות אל ה' א-לקינו ואין אנו חוזרים בתשובה שלמה לפניו. וחשבון חובותינו גובר והולך ואין מי שיכפר בעדנו. ומתוך כך שבת משוש לבנו ואין מי שימלא את החלל שנוצר.


 


ואף בסילוקם של בחורים וצעירים מן העולם, כן הוא. במותם הם משאירים חלל ריק, שאין במה למלאותו. כאשר מסתלק מהעולם אדם מבוגר בא בימים, שכבר מלאו שנותיו, פטירתו גם היא מעוררת כאב עז וצער רב בקרב כל קרוביו ומיודעיו. ואולם הרי זו דרכו של עולם, אין נצחיות בעולמנו הזה וסוף כל אדם למות. וכבר נאמר ב"תהלים" (צ', י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". כל מה שהיה אדם זה עשוי לפעול בעולמנו, כבר פעל ועשה, אם ברב ואם במעט, וכבר אין לצפות ממנו לגדולות, גם אם יחיה עוד שנים מספר.  


 


אבל כאשר נקפד פתיל חייהם של  בני אדם צעירים, של "בחורים" בלשונם של חז"ל, אנשים אשר לפניהם אופק רחב ויש לצפות מהם שיעלו לגדולה, ישגשגו ויפרחו ויהפכו להיות כאילנות רבי פארות, אנשי מעלה התורמים רבות ופועלים גדולות ונצורות למען סביבתם ולמען עמם – אבדה קשה ונוראה היא לנו ואין לה תמורה, והיא משרה עלינו אווירה של כאב ושל צער, וקשה הדבר כחורבן בית המקדש.


והנה יש מאמר נוסף בחז"ל, שם אנו גורסים כי סילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מחורבן בית המקדש (מדרש איכה רבתי א' לט).ואולי ניתן לומר ברוח דברי חז"ל הללו, כי גם סילקם של בחורים צעירים וקדושים אלו מן העולם, קשה יותר מחורבן בית המקדש.


 


וראיה לדברים אלה יתכן להביא מדברי חז"ל שביארו את לשון הפסוק שבספר "תהלים", שלדבריהם עוסק בחורבן בית המקדש.


 


"מזמור לאסף, א-לקים באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים וגו'" (תהלים ע"ט). ושואלים חז"ל: "מזמור לאסף"?! וכי מזמור הוא זה והרי "קינה" היה צריך לומר. אלא לפיכך נאמר פרק זה בלשון "מזמור", כי אנו מזמרים ונותנים שבח והודיה לבורא העולם, על אשר כילה את חמתו בעצים ובאבנים של בית המקדש ולא הביא כליה על שונאיהם של ישראל, חס ושלום. וכנאמר במגילת איכה (ד', יא): "כילה ה' חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון". ומתוך כך נשאר עם ישראל חי וקיים.


 


 ואולם במיתתם של בחורים שעדיין לא בנו את עולמם, ויתר מכך בנפילתם של בחורי ישראל במלחמות או בתאונות מחרידות, קשה מאד למצוא כאן צד "מזמור" כלשהו, ומה שנותר לנו זה רק לשאת קינה ונהי, בכי ומספד על הצרה הנוראה.


 


דברים אלו נכתבים בלב כואב ובעיניים דומעות לזכרו של הבחור היקר אלי מזרחי ז"ל, שנהרג בתאונה נוראה בעת שירותו הצבאי. הכרנו אותו כבחור ירא שמים, קובע עתים לתורה, קשור לתורה באהבה רבה ומקפיד על קיום מצוותיה. יסורים קשים התייסר עד שהשיב את נשמתו הטהורה והזכה לבוראו.


יהי רצון שיהיו דברינו אלה לעילוי נשמתו. ואנו נשא תפילה לבורא עולם, הרופא לשבורי לב, הוא ירפא את הוריו היקרים והדגולים שיחיו לאורך ימים ושנים. והקב"ה יאמר די לצרותינו ותפסקנה תאונות הדרכים השופכות דם נקיים ויאמר למלאך המשחית הרף ידך. ויחזקנו בישועה ורחמים, אמן.


 


                                                                          הרב יוסף ישר  


                                            הרב הראשי                   לעכו והמחוז

לב טוב / אורי מזרחי (דוד של אלי)   לקריאה  
איש עניו היה אלי / שי נגר (חבר נעורים)   לקריאה  
קשה שלא לזכור נשמה נדירה שכזו / אורי מזרחי (דוד)   לקריאה  
משפחת מזרחי היקרה, / רויטל דרעי-חסיד (חברה)   לקריאה  
סביב המיטה - לזכרו של אלי / אבי לוי (בן דוד)   לקריאה  
אחים לצרה מבינים ואוהבים / מרים ואלי קדוש (חברים מבית לוינשטין)   לקריאה  
דברי ח"כ דוד אזולאי לזכרו של אלי / דוד אזולאי (ידיד המשפחה)   לקריאה  
דברים לזכרו של אלי מהאח גבריאל / גבריאל מזרחי (אח)   לקריאה  
זכרונות מאלי,מהאחות רותי / רותי לריפור (אחות)   לקריאה  
אלי קורות חיים / אברהם מזרחי (אבא)   לקריאה  
אלי בכורי מאת אמא / אסתר מזרחי (אמא)   לקריאה  
דברי הספד שנאמרו ב30 יום לפטירת בננו אלי / אסתר ואברהם (הורים)   לקריאה  
עוד ליל סדר בלעדיו / אורי מזרחי (דוד)   לקריאה  
להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©